טומאה וטהרה, המים והזמן 

ערש"ק זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו..ורחץ במים טהר. פרשת מצורע תשע"א

פרשת תזריע, פותחת בטומאת היולדת, פרשת מצורע פותחת בטומאת המצורע.

מה ענינה של טומאה וטהרה, מה המבדיל טומאת יולדת/נידה מכל שאר הטומאות.

טהרת האדם מטומאתו, לסוגיה השונים, מצריכה שני דברים מרכזיים, האחד ימים והשני ימים, הראשון ימים, מלשון יום, זמן.השני ימים מלשון מים.הן הימים והן הימים ענינם התחברות והתחדשות.

טומאת האדם מהות ענינה, התקעות, חוסר זרימה, במשמעות הרוחנית

הטומאה, ענינה עצירה לצורך התחדשות, יש והעצירה הינה נשלטת, רצונית ויש שאינה.יש טומאה הנשלטת בידי האדם ויש שאינה.טומאת היולדת/הנדה ענינה עצירה לצורך התחדשות, התחדשות הכרחית לצורך קיומו של העולם.טומאה זו אינה נשלטת ואינה רצונית (עד לרמה מסויימת)שאר כל הטומאות הינן רצוניות ונשלטות, ברמה הרוחנית.

מקומה של הטומאה הינה  צמיחה , אמיתית נכונה ושרשית, צמיחה אשר איננה אפשרית ללא הירידה עד כדי טומאה לרמותיה השונות.

הטהרה ענינה חידוש, מעבר, צמיחה.המעבר והצמיחה זקוקות לשני דברים, ימים ומים, היינו זמן ומים.

הזמן הינו בבחינת "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית",

מהיות הטומאה, מקום תקיעות והתקעות,מקום של קושי.מקום זה מביא האדם לקושי אמוני, קושי בהכלת המציאות.מענה לקושי זה איננו בריחה, אלא דוקא השהיה בטומאה לזמן מוגדר, מתוך זמן הטומאה, מתוך חווית הקושי ההתקעות, תצמח הטהרה.

האמונה ב"מחדש  בכל יום תמיד", מביאה את הטמא לידי יכולת קבלה והכלת מציאותו, למעשה מביאה את הטמא ליכולת ברור לטומאתו הרוחנית.מהכרה, בטומאתו הרוחנית הבאה לידי ביטוי גופני,מגיע הטמא לאמונה זו, האמונה ב"מחדש בכל יום תמיד"

ורק מאמונה זו, יש היכולת באדם, לעבור  מתקיעות לצמיחה.

מספר הימים הנצרכים לשהייה בטומאה, הינה ע"פ רמת הטומאה.

אומר ר' נתן " יחזק את עצמו להמשיך על עצמו הרצון ולקשר כל מחשבותיו ומוחו ולבו ודעתו לרצון הזה שיהיה תמיד כל תשוקתו וכיסופיו ורצונו חזק רק להתכלית האמתי הנצחי ולהוסיף בכל יום ויום מחדש להתחזק בהרצון דקדושה בכל פעם ובכל יום יותר ויותר. ואף אם עובר עליו מה שעובר אף על פי כן אל ירפה את הרצון בשום אופן בעולם . והעיקר שצריך להאמין שבכל יום ויום נעשים חדשות לגמרי. על כן צריכין להמתין ולהמתין עד יגיע יום ישועתו.

המים המטהרים.המים, מהווים בסיס לכל מעבר מטומאה לטהרה, ענינם כדברי האר"י

" הרוצה להטהר צריך טבילה במקוה כדי להמשיך עליו קדושה וטהרה ממקוה העליונה שהוא המקוה של שבועות שהוא המקוה של שער החמשים"

המים, הינם מהות האדם, חלק ניכר מגופו הפיסי של האדם הינו מים, גם גופו הרוחני צריך שיהיה בסיסו מים, "אין מים אלא תורה".

הכניסה למים, למקווה, מביאה האדם אל שורש מהותו, התורה.האר"י מביא שהכניסה למים, לתורה הינה החיבור אל שער החמישים, שער מהות האדם והעולם.

טהרה אין יכולה להיות בהעדר אחד משני ה"ימים", המים והזמן.

המים יכולים לטהר, להסיר הטומאה, אך ורק לאחר הראות הטומאה הרוחנית, היינו, הבנת מהות הטומאה הגופנית, הקישור אל הטומאה הרוחנית.

המים מסירים הנראה, הגלוי, המובן.כל עוד הדבר אינו נראה, לכל מראה עיני הכהן, אין ביכולת המים לטהר.

הזמן והמים, מביאים את האדם לחיבור למהות עצמיותו, לטהרתו.

ואז"ג

שבת שלום

דויד לקס _אמת